תחומי עיסוק

בניתוח הקטרקט, המתבצע דרך חתך קטן (כשני מילימטר) בקרנית, יוצרים פתח עגול בקופסית הקדמית של העדשה, מפרקים ושואבים את גרעין וחומר העדשה, ומשתילים עדשה תוך-עינית חדשה בתוך שק העדשה המקורי. העדשה המושתלת היא עדשה מתקפלת ומוזרקת דרך החתך הקטן בקרנית. העדשה נפתחת בתוך העין לגודלה המקסימלי.

הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית, ולאחריו אין צורך בחבישת העין. ההתאוששות מהניתוח מהירה – תוך מספר ימים . ניתן לכוון את חדות הראייה המיטבית למרחק או לקריאה, וניתן להשתיל עדשות פרימיום טוריות או מולטי-פוקליות, שיאפשרו ראייה ללא תלות במשקפיים לאחר הניתוח. עדשות הפרימיום אינן מתאימות לכל מטופל, ויש לערוך בדיקות קפדניות לפני הניתוח על מנת להתאים כל ניתוח באופן אישי.

מאחר שהעדשה המלאכותית מושתלת בתוך השק של העדשה הטבעית, במקרים רבים (כמחצית מהמקרים) צומחים שוב תאי אפיתל העדשה על פני הקופסית האחורית של שק העדשה, מאחורי העדשה המלאכותית המושתלת, וגורמים לקטרקט משני. הסימפטומים כוללים טשטוש ראייה ותחושה של חזרת הקטרקט. הטיפול בכך מתבצע באמצעות יאג לייזר, שזהו לייזר "קר" אותו מכוונים לקופסית האחורית העכורה, המאדה את האזור המטופל ולמעשה "חותך" אותו. יוצרים חלון אופטי עגול, וכך משיבים את הראייה החדה. לפרופ' סיגל ניסיון רב בטיפולי יאג לייזר לקטרקט משני.

AGE RELATED MACULAR DEGENERATION (AMD)
מחלת הרשתית השכיחה ביותר במבוגרים היא מחלת ניוון מרכז הראייה הקשור בגיל (נמ"ג). מחלה זו מופיעה בגילאי ה-60 ושכיחותה עולה עם השנים. היא פוגעת בכשליש מהאוכלוסייה מעל גיל 80. הצורה היבשה, השכיחה ביותר, גורמת לטשטוש ראייה ולקשיי קריאה. בכ-15% מהמקרים המחלה הופכת לרטובה, עקב צמיחת כלי דם פתולוגיים מתחת לרשתית באזור מרכז הראייה. כלי דם אלו גורמים לדלף, לבצקת, לדימום ולצלקת, ובסוף התהליך נגרמת פגיעה חמורה בכושר הקריאה, ולמעשה החולה רואה כתם שחור במרכז שדה הראייה המונע קריאה, ראייה חדה, זיהוי פני אנשים וכדומה.

הטיפול בעבר היה בלייזר, ובהמשך בלייזר פוטודינמי. כיום משתמשים בהזרקות תוך-עיניות בחומרים נוגדים, VASCULAR ENDOTHELIAL GROWTH FACTOR (VEGF), כגון אבסטין, אייליה או לוסנטיס, הניתנים בהזרקות תוך-עיניות חודשיות.

ככל שהמחלה מתגלה בשלב מוקדם יותר, ניתן להציל חלק משמעותי יותר מהראייה. לכן בכל מקרה של טשטוש או עיוות ראייה, יש להיבדק בדחיפות על-ידי רופא עיניים.

הרטינופתיה הסוכרתית היא הגורם השכיח לירידה בראייה בקבוצת הגיל הצעירה יותר. המחלה פוגעת בכלי הדם של הרשתית, בכך שנוצרים דלף מכלי הדם ובצקת מקולרית הגורמת לירידה בחדות הראייה. כמו כן, יש חסימות כלי דם וצמיחת כלי דם פראיים, העלולה להביא לדימומים בזגוגית, להיפרדות רשתית ולעיוורון. טיפול לייזר עשוי לעצור את ההידרדרות ולמנוע עיוורון, כשבשנים האחרונות הטיפול העיקרי הוא הזרקות תוך-עיניות של נוגדי VEGF או סטרואידים, לעתים בשילוב עם טיפול לייזר.

הופעת הרטינופתיה הסוכרתית קשורה במספר שנות הסוכרת, באיזון הסוכרת, בלחץ הדם וברמת שומני הדם. עם זאת, חולי סוכרת מבוגרים צריכים לעבור בדיקת עיניים מיד עם גילוי הסוכרת, וחולי סוכרת נעורים צריכים להיבדק לאחר 5 שנות סוכרת או בגיל ההתבגרות. אם לא מוצאים רטינופתיה סוכרתית, יש להיבדק כל שנה. במידה שמתגלה רטינופתיה סוכרתית, יש להיבדק לעיתים תכופות יותר על-פי החלטת רופא העיניים. ככל שמטפלים ברטינופתיה בשלב התחלתי, בטרם נגרם נזק משמעותי לחדות הראייה, הסיכוי להצלת הראייה גובר. בד בבד עם בדיקות העיניים, יש להקפיד על איזון סוכרת, לחץ דם ושומני הדם. היריון הוא גורם סיכון להחמרת הרטינופתיה הסוכרתית, ונשים סוכרתיות צריכות להיבדק לפני ההיריון ובמהלכו.

חסימת וריד ברשתית עלולה לגרום לדימומים ברשתית, לבצקת מקולרית עם ירידה בראייה ואף לשגשוג כלי דם ברשתית עם דימום בזגוגית והיפרדות רשתית. במקרים אלו הטיפול הוא בהזרקות תוך-עיניות של נוגדי VEGF, בסטרואידים או לעתים בלייזר. במקרים של דימום בזגוגית או היפרדות רשתית, יש צורך בניתוח ויטרקטומיה.

זוהי מחלה של אנשים צעירים, בה יש דלף מוגבר מהדמית אל מתחת לרשתית. זאת בתוספת הצטברות נוזל תת-רשתי באזור מרכז הראייה, הגורם לעיוות ראייה ולירידה בחדות הראייה. ברוב המקרים יש ספיגה עצמונית של הנוזל. במקרים שהנוזל לא נספג, ניתן לטפל בלייזר פוטודינמי.

הזגוגית שממלאת את גלגל העין נמצאת בין העדשה לרשתית, והיא אחוזה ברשתית ובעצב הראייה. במשך השנים הזגוגית מתנזלת, ובהמשך יש תמט של הזגוגית והפרדה של המאחזים שלה מהרשתית האחורית ומעצב הראייה. כאשר תהליך היפרדות הרשתית מתרחש, הסימפטומים כוללים הבזקי אור, ראיית רחפנים וכתמים שחורים ולעתים טשטוש ראייה. בחלק מהמקרים נוצר בו-זמנית קרע ברשתית, ואז לעתים חודר נוזל מהזגוגית דרך הקרע אל מתחת לרשתית וגורם להיפרדות הרשתית, מה שעלול להוביל לעיוורון. לכן כאשר מופיעים סימפטומים של היפרדות זגוגית, יש להיבדק בדחיפות. במידה שמתגלה במהלך הבדיקה קרע ברשתית, יש לטפל בדחיפות בלייזר סביב הקרע, על מנת להצמיד את שולי הקרע לדופן העין ולמנוע היפרדות רשתית.

היפרדות רשתית מתרחשת כאשר נוצרת היפרדות זגוגית אחורית עם קרע, ונוזל חודר דרכו ומפריד את הרשתית. היפרדות רשתית גורמת לעיוורון, ויש לנתחה באופן דחוף באחד מ-3 סוגי ניתוחים: הזרקת גז לזגוגית, חיגור סביב דופן העין או ויטרקטומיה (כריתת הזגוגית ושחלוף שלה בגז או בשמן סיליקון) . במידה שהניתוח מתבצע בטרם נגרם נזק בלתי הפיך למרכז הראייה, הרי שהסיכוי להצלת הראייה גבוה מאוד. אחוזי הצלחת הניתוח נעים בין 85 ל-90 אחוזים.

קיימים מקרים נוספים של היפרדות רשתית משיכתית, הנובעים ממחלות וסקולריות של הרשתית כגון רטינופתיה סוכרתית וחסימות וסקולריות. הטיפול הניתוחי כולל ויטרקטומיה עם טיפול לייזר תוך-ניתוחי.

דימום זה עלול להיגרם עקב קרע ברשתית (שקורע גם כלי דם), או עקב מחלה וסקולרית של הרשתית עם כלי דם פראיים שדיממו. במידה שאין ספיגה של הדימום בתוך זמן סביר של מספר שבועות (בתלות בגורם הדימום), ניתן לבצע ניתוח ויטרקטומיה הכולל כריתת הזגוגית. במהלך הניתוח מטפלים בקרע או בפתולוגיה אחרת שגרמה לדימום, ומשחלפים את הזגוגית בנוזל, בגז או בשמן סיליקון.

לעתים, עקב היפרדות זגוגית פתולוגית, צומחים קרומים עדינים על פני הרשתית באזור מרכז הראייה. הקרום עלול לעוות את הרשתית ולגרום לעיוות בראייה, לטשטוש ראייה ולירידה בחדות הראייה. מקרים אילו ניתן לנתח בניתוח ויטרקטומיה, הכולל כריתת הזגוגית וקילוף הקרום. הראייה משתפרת או מתייצבת במרבית המקרים.

לעתים, בעקבות היפרדות זגוגית אחורית פתולוגית, נוצר חור מקולרי (חור ברשתית במרכז הראייה), הגורם לירידה בראייה. הטיפול הניתוחי כולל ויטרקטומיה (כריתת הזגוגית), לעתים קילוף קרומים מעל פני הרשתית, ושחלוף הזגוגית בגז. המנותח מקפיד על תנוחת פנים כלפי מטה, על מנת לסגור את החור המקולרי באמצעות הגז. אחוזי ההצלחה הם כ-85-90%.

לפרופ' רות סיגל ניסיון של יותר מ-30 שנה בביצוע ניתוחי רשתית / זגוגית.

הרשתית היא רקמת עצבים עדינה, הבנויה מתאי ראייה ומתאי עצב נוספים ומרפדת את הדופן הפנימית האחורית של העין. אינפורמציית הראייה חודרת דרך הקרנית, העדשה והזגוגית, והפוקוס מתרכז על הרשתית. אותות הראייה מועברים למוח דרך עצב הראייה, והמוח מתרגם אותם לתמונות.

פרופ' רות סיגל מבצעת טיפולי לייזר ברשתית זה למעלה מ-40 שנה.

הנושא של הזרקות תוך-עיניות כטיפול במחלות רשתית שונות התפתח מאוד ב-15 השנים האחרונות. אם בשנת 1993 בוצעו בארצות הברית 2,000 הזרקות תוך-עיניות של חומרים שונים (אנטיביוטיקה, תרופות אנטי וירליות ועוד), הרי שבשנת 2016 המספר עלה ל-7 מיליון הזרקות בשנה. זוהי הפרוצדורה הכי שכיחה ברפואה היום.

כאשר מזריקים חומר לתוך זגוגית העין, הוא נספג במהירות לתוך הרשתית ולכן ההזרקות מאוד יעילות. הזרקות תוך-עיניות של אנטיביוטיקה מתבצעות כטיפול בזיהום תוך-עיני. ניתן להזריק חומרים נוגדי וירוסים, אם יש דלקת וירלית ברשתית.

ניתן להזריק סטרואידים כטיפול בדלקת תוך-עינית או בבצקת רשתית מקולרית (במרכז הראייה). בדרך כלל מזריקים 2 סוגי סטרואידים: טריאמצינולון אצטוניד – פועל מיד, אך גורם לעליית לחץ תוך-עיני אצל 40% מהמטופלים ולהתקדמות קטרקט; שתל דקסמתזון (אוז'ורדקס) שפותח במיוחד להזרקה תוך-עינית – שתל דקיק המוחדר לעין דרך מחט מיוחדת, לצורך שחרור סטירואיד (דקסמתזון) בצורה איטית ומבוקרת במשך כשלושה עד שישה חודשים. גם כאן עלול להתפתח לחץ תוך-עיני מוגבר, אך במידה פחותה, כשבהזרקות חוזרות יתפתח קטרקט במשך הזמן. האינדיקציות להזרקת האוז'ורדקס הן בצקת מקולרית עקב דלקת תוך-עינית, עקב חסימה ורידית ועקב סוכרת. כמו כן, ניתן להזריקו במקרים של בצקת מקולרית המופיעה בעקבות ניתוח קטרקט או ניתוח תוך-עיני אחר.

VASCULAR ENDOTHELIAL GROWTH FACTOR, הידוע בקיצור כ-VEGF, הוא חלבון המופרש על-ידי רקמת הרשתית במקרים של חוסר חמצון, וגורם לדלף מכלי הדם ולצמיחת כלי דם חדשים ולא תקינים ברשתית או מתחת לרשתית. הוא משחק תפקיד חשוב בבצקת מקולרית סוכרתית, בבצקת מקולרית עקב חסימה ורידית ברשתית, ברטינופתיה של הפגות, ובמחלות וסקולריות אחרות של הרשתית. כמו כן, משחק תפקיד חשוב במחלת ניוון מקולרי הקשור בגיל (נמ"ג), בה צומחים כלי דם פתולוגיים מתחת לרשתית באזור מרכז הראייה, גורמים לדימומים, לבצקת ולהצטלקות ומובילים ליצירת צלקת במרכז הראייה ולאובדן כושר הקריאה.

זה למעלה מ-15 שנה מבוצעות הזרקות תוך-עיניות של נוגדי החלבון הנ"ל. כיום קיימים 3 חומרים בקבוצה זו:

• אבסטין – החומר הזול ביותר, מכיוון שבמקור פותח כחלבון הנוגד כלי דם פתולוגיים בגרורות של סרטן המעי. התברר כי הוא יעיל גם נגד כלי דם פתולוגיים בעין, כך שמזריקים חומר זה גם במחלות וסקולריות של הרשתית ובנמ"ג. זהו החומר שמאושר לשימוש כקו ראשון בתוך סל הבריאות, והוא פועל היטב במרבית המקרים.
• לוסנטיס – לחומר יש מולקולה קטנה יותר, נגזרת של האבסטין, שפותחה בצורה ייעודית למחלות עיניים.
• אייליה – חומר הפועל בצורה שונה כנגד החלבון שמצמיח את כלי הדם. במחקרים קליניים הוכח כי תוצאות הטיפול באייליה אינן נופלות מאילו של הלוסנטיס או האבסטין.

כל החומרים הנ"ל ניתנים בהזרקות חודשיות. לפני הטיפול מבצעים צילום או CT, שמדגימים ומודדים את עובי הבצקת המקולרית. בתחילה יש מנת העמסה של 3 זריקות חודשיות, ואחר כך חוזרים על הצילום או ה-CT ובהתאם לממצאים מחליטים על המשך טיפול: טיפול חודשי או טיפול עם הפסקות גדולות יותר, בהתאם לשיטה הטיפולית. במידה ש-3 או 4 זריקות אבסטין לא פועלות ביעילות, ניתן לעבור לתרופה של קו שני, לוסנטיס או אייליה, ולעתים לסטרואידים.

לפרופ' סיגל ניסיון רב בטיפול בהזרקות תוך-עיניות, מאז תחילתן לפני כ-17 שנה. היא השתתפה ומשתתפת גם במחקרים קליניים, בהם מוזרקים חומרים חדשניים לזגוגית העין.